1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
37
38
39
40
41
42
43
44
45
46
47
48
49
50
51
52
53
54
55
56
57
58
59
60
61
62
63
64
65
66
67
68
69
70
71
72
73
74
75
76
77
78
79
80
81
82
83
84
85
86
87
88
89
90
91
92
93
94
95
96
97
98
99
100
101
102
103
104
105
106
107
108
109
110
111
112
113
114
115
116
117
118
119
120
121
122
123
124
|
ארץ חדשה - מי אנחנו
דת חינוך מיעוטים אלימות תרבות בריאות שכנינו
תחבורה עסקים קטנים ובינוניים חברה וכלכלה דיור
צבא ההגנה לישראל ריכוזיות וצרות אחרות רשת ביטחון חברתית
נשים איכות הסביבה אי - הפללה
הקיץ חלף
חם לכם? לשלטון מרגיש סתיו. ורצוי לכבות את המזגן, תודה.
הקיץ חלף ואפשר ליישר את הגב. הייתה מחאה? ואיננה עוד. הרחובות ריקים והאוהלים נותרו על המדפים בחנויות הטיולים. איך זה קרה, לעזאזל? לאן התאיידו מאות אלפי האנשים שהציפו את הרחובות בשנה שעברה? חזרו לעמוד מחדש בשלשות במחנות הקבע שלהם. משמאל, מימין. דתיים. חילוניים. ערבים. יהודים. חזרו לאן שהם מכירים הכי טוב. לשנאה. לקטטה. לההוא התחיל. ואל תפריעי לי ותני לי לסיים. חזרנו לעקור אחד לשנייה את העין.
הביחד הלך. שלטון הפחד כאן. לקיץ אחד האמנו שכולם שווים בפני האל. אז איך זה שויתרנו על החלום כל-כך מהר?
הרצל אמר
איזה מזל שבנימין זאב הרצל הרצל נולד במאה הקודמת-קודמת. אז גם מת החלום.
הרי היום העולם השתנה. הרי היום זה כבר לא אותו דבר. הרי היום צריך לשרוד. הרי היום למי יש זמן לחלום, כשפה פה-חד אלוהים? הרי איראן על השולחן, חמאסטן זה שם, סודאן זה כאן, עוד רגע נהפוך לפושטי רגל כמו יוון, הערבים יטביעו אותנו בים התיכון והחרדים בים השחור. אמאל'ה.
פלא שאנחנו מתוסכלים? שאנחנו מרגישים שהלכה המדינה? שאנחנו חיים על המזוודות? מתי בפעם האחרונה חלמנו לחלום? לשחות נגד הזרם? לצעוד נגד השלטון? להחליט שכך אנחנו רוצים שייראו חיינו, ושמה שהשלטון אומר לא מקובל? מתי נחליט לגדל זקן ולשחק מחדש הרצל אמר?
כשהשלטון רעד
יש סיבה שכבר שנים אנחנו לא חולמים. מישהו עובד נון-סטופ כדי שלא נפסיק לרעוד מפחד. עם, נא להכיר: שלטון. מה רוצה שלטון? שלטון.
אז איך שלטון שולט? טוב, אז יש כמה שיטות. בעולם, יש את השיטה הזו של תקווה, אבל זה מתאים לגויים האלה. פראיירים שאין לתאר. אנחנו, כידוע, לא. אז פה פותחה שיטה מיוחדת. לוקחים עם שלם, שממילא יש לו מספיק סיבות טובות לדאגה, ומפחידים אותו ככה טוב-טוב, עד שהוא הופך היסטרי תמידי.
למה? זה ברור. כדי שהעם לא ינג'ס. כי כשעם שלם על כדורים, הוא לא חולם. כשלא הוזים, לא נולדים הרצלים קטנים. כשלא נולדים הרצלים קטנים, המים לא זזים.
אבל ממה מפחיד השלטון? בגדול, מכל מה שזז. כל דבר זו סכנה קיומית. כל עניין יגרום לעוד מלחמת עולם. לקריסה. לסוף. פעם זה היה העניין הזה עם החמאסים. אחר כך זה היה העניין הזה עם הגיוס לכולם. שלשום זה היה העניין הזה עם הסודאנים. אתמול זה היה העניין הזה עם האיראנים. ומחרתיים זה יהיה העניין הזה עם יוון. וכשכל זה יגמר? כך זה יהיה העניין הזה עם... ביבי יודע מה.
איך נהפכנו לאידיוטים כאלה, שאנחנו מבוהלים מכל מה שזז?
למה אידיוטים? אנחנו פשוט בסטרס תמידי. וכשלחוצים, מבוהלים. וכשמבוהלים, מתגודדים מול האחר. כך פיתח השלטון אצלנו את המחלה הישראלית שנקראת שנאה. ימין שונא שמאל. חילונית שונאת דתייה. יהודי שונא ערבי. לבנה שונאת שחורה. דרום שונא צפון. וכולם שונאים את מדינת תל-אביב. העיקר שלא נהיה פנויים להתאחד מול השלטון.
הפכנו לשבטים-שבטים. סקטורים-סקטורים. איש את אחותו בולעים חיים בפיתה. מזללת אחים, שישליק על-הכיפאק. וחמוצים חופשי-חופשי. כך, לא נתגבש אף פעם לרוב. וכשאין רוב, השלטון הוא הרוב. וכשהמים עומדים, השלטון שולט ללא מיצרים. ומה נשאר מהחלום ההוא? זקן.
אז מה עושים?
אפשר, למשל, לרוץ להשיג דרכון זר. אפשר, למשל, להשתתף בספורט הלאומי ולהיכנס לדיכאון. בטח דיכאון. המצב חרבנא. למישהו יש פרוזאק? ציפרלקס? ד"ר רבינוביץ'? מי אמר אני ולא קיבל? ואפשר לבחור בחיים. ולחזור להיות רוב כמו בקיץ ההוא. הקיץ ההוא? זוכרים? הקיץ ההוא? ההוא? כשהיינו כולנו יחד? כשהחלטנו שסקטורים ושבטים וקבוצות זו ההמצאה של השלטון? שהחצרנות היא התרופה שלהם נגדנו? איזה קיץ. כמה שהשלטון פחד ורעד. רעד ועשה במכנסיים. במכנסיים.
וכשרוטשילד התעורר
בקיץ אחד במאהלי מחאת הקיץ בשדרות רוטשילד, חטפנו כאפה. ישבו שם יחד חובשי כיפות מירושלים, חילונים מתל-אביב, ערבים מיפו, פעילים חברתיים מירוחם ורבים אחרים שלראשונה בחייהם הבינו שאולי יש סיכוי. שאולי אפשר לעצור את הדהירה אל התהום. שאולי בכל זאת המשותף לנו גובר על מה שמפריד בינינו. שאולי יש סיכוי להקים פה משהו חדש.
בקיץ אחד, גילינו שאפשר לדבר מעט, להקשיב הרבה ולמצוא תקווה. שמנו לב פתאום שכולנו מדברים על אותו הדבר. בקיץ אחד קמה לה רשת חברתית של ישראלים שמעולם לא ישבו יחד. לראשונה ירד האסימון, שכדי להגיע למשהו חדש, יצטרך כל אחד לוותר על משהו שפעם נראה לו הכי חשוב בעולם. חובש הכיפה יכיר בנישואין אזרחיים והחילוני יסכים לוותר על שופינג בשבת. האזרחית הערבייה לא תתנגד שישראל תהיה בית לעם היהודי, והלאומי לא יתנגד שיהיה פה סופסופ שוויון. והכי חשוב: התל-אביבים יקלטו שאין דרך להתקיים כשתי מדינות לשני עמים. אם בתל-אביב ההשקעה בחינוך תהיה פי כמה מבילד בירוחם, הבועה תתפוצץ.
עד שהתחיל הסתיו, הבנו שאנשים אחים אנחנו, וכמו במשפחה צריך לפעמים לוותר כדי לחיות יחד. הסתבר לכולנו שהמעגל הקטן שיצרנו יכול להפוך למעגל ענק. הבנו שהדרך היחידה של השלטון הקיים לשמר את הסדר הישן היא להשאיר אותנו מפולגים. ומפוצלים. ורבים כדי שנשאר מעטים.
הבנו, ונתנו לזה לקרות. עד שירד הגשם הראשון, אפשרנו לשלטון לחזור לעניינים. אפשרנו לשלטון להחזיר את השד. להחזיר את הפחד לשלוט בלב שלנו. ולחלום לגוז.
חשב מסלול מחדש
מיהו השלטון? פוליטיקאים ישנים ופוליטיקאים חדשים מהאריזה. כשפוליטיקאים חדשים מהאריזה אומרים אני אשנה את המדינה, זה נשמע בדיוק כמו פוליטיקאים ישנים, שבבחירות הקודמות היו פוליטיקאים חדשים מהאריזה. למה שנאמין שוב בפוליטיקאים חדשים מהאריזה, כדי שאחרי הבחירות הם יהיו פוליטיקאים ישנים, כדי שבבחירות הבאות שוב נאמין בפוליטיקאים חדשים מהאריזה...? חלאס. קלטנו. זה נכון שישראל צריכה חלום. זה ברור שישראל צריכה חזון. זו אמת צרופה שישראל צריכה לחלק את הכל מחדש. את הכוח. את ההון. את השלטון. לא גרוש פחות.
אבל יש לזה מחיר כואב. עליו פוליטיקאים חדשים מהאריזה לא מוכנים לדבר. למה להם? במילא הם שוכחים את הברבורים שברברו ואת הפרפורים שפרפרו, דקה לפני שנדבקו לכיסא. דברים שרואים מכאן ומשם, והאחריות מחייבת, והקופה ריקה, ועוד בלה-בלה-בלה-בלה.
כדי לשנות את ישראל, צריך לחבר מחדש את הבלתי מחוברים. כדי לחבר מחדש את הבלתי מחוברים, צריכים המחוברים לפנות את המקום. כדי שיתפנה מקום בקדמת הבמה לכל המודרים והמודרות שיעלו ויבואו, השבט חייב לוותר על כסאו. השבט צריך לוותר על כוחו. לשבט אין ברירה אלא להכיר בעוול שיצר. השבט חייב להבין את הפערים שלהם גרם. גם אם לא התכוון, גם אם לא תכנן, זה מה שיצא. ואת מה שיצא, צריך לתקן מן היסוד.
לשבט האחד לא יהיה יותר מונופול על הכוח, ההון, השלטון, התרבות, ההזדמנות והחלום. צריך לחלק את הקלפים מחדש. לכולם. גם לאלה שפרצופם שחור. גם למי שגר מחוץ למדינת תלאביב. גם למי שעלה לארץ שני ושלישי ורביעי וחמישי. גם לערבים שלא ילכו מכאן לשום מקום. גם לזרים שהגיעו לכאן ברישיון והביאו ילדים ישראלים לעולם. למה? כי להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון, זה מחייב.
ישראל זקוקה לשוויון עכשיו. לחלוקת הכוח מחדש. לחלוקת ההון מההתחלה. למתן הזדמנות שווה לכולם. להענקת הזכות לחלום. לפירוק הקסטות. לחיסול השיטה. אין סיכוי? זה גם מה שאמרו להרצל לפני יותר ממאה שנה. מה הוא ענה? כל ילד יודע. אם תרצו, אין זו אגדה.
אם לסבתא היו גלגלים
אז מה אנחנו רוצים? מה החלום שלנו? החלום שלנו? חלום ממש? כן. פשוט, לא? לא מה נכון להגיד בבחירות, לא מה מסדר את המספרים טוב בסקרים לא מה נכון למרוח ולהעלים כדי לא להכעיס.
מה היינו רוצים באמת. מהם עשרת הדיברות שהיינו רוצים שיהיו המותר והאסור במדינה שלנו. מהו הסיפור שלנו החדש שישראל צריכה כדי להיות חברת מופת. מה הדבק שיחבר בין כל כך הרבה שונים. מסובך? לא בהכרח.
יש מי שלא רוצה שמה שיש לילדים שלו יוכלו להשיג גם ילדים אחרים? יש ישראלי בנשמה שלא מאמין שחביב אדם שנברא בצלם? יש מי שלא מבין בליבו פנימה שבלי סולידריות וביחד ואנחנו אין סיכוי לישראל של הבית השלישי לשרוד? יש מי שלא מאמין בזה? יש. אבל לא הרבה. תסתכלו ימינה ושמאלה, תביטו באלה שיש להם כיפה על הראש ובאלה שלא. תגלו כל-כך הרבה אנשים, נשים וגברים, שהלב שלהם במקום הנכון. אם שכחתם, אנחנו הרוב. אז למה אנחנו מחכים? לקיץ הבא? למחאה "שתתחדש"?
לנפץ את הבועה
בכלל, מה החלום שלנו? אולי נשאל את עצמנו: נניח שחייזר היה נוחת כאן. מה היה רואה? את כל מה שאנחנו כבר יודעים. שבישראל יש שתי מדינות לשני עמים. תל-אביב ושאר העולם. שבישראל הקטנה שבה הכל קרוב אחד לשני, יש חצר אחורית ומוזנחת, מחסן שקוראים לו פריפריה. שבישראל שולט הקפיטליזם החזירי.
שבישראל יש קסטות. כמו בהודו. עשר משפחות, פלוס-מינוס, שיש להן הון, שלטון ועיתון. בעצם, גם עיתון כבר אין להם. היה ואיננו עוד. ולשאר? גרעינים. שבישראל לא כולם משלמים מסים אותו דבר, כי יש כאלה שעובדים לפרנסתם, ויש כאלה שעובדים עלינו, ועל הפטורים ועל תכנוני המס, וצוחקים כל הדרך לאיי הבתולה או איי מאן, או קיימן. שבישראל אין לדור הצעיר מושג איך יוכל לעזור אי פעם לילדיו, כשיהיה סוף סוף אבא ואימא.
שבישראל דירה משלך היא חלום. שבישראל חינוך ובריאות לא יהיה לכולם. עוד מעט. שבישראל מי שלא יהודי, לא ממש נברא בצלם. אבל אם חייזר היה נוחת בתל אביב? הוא היה חושב שתל אביב היא הרעיון הישראלי הכי מרגש. אם הרצל היה מתעורר לחיים ובא לביקור, הוא היה אומר שכך חשב שישראל תראה. שלכך התכוון. שזה מה שהזה. שזה מה שחלם. שאם נרצה שכך תראה ישראל, אין זו אגדה. לא מאמינים? תקראו את אלטנוילנד שוב.
תל אביב היא לא בועה ולא מדינה. תל אביב היא קהילה שיש בה פרצופים מכל המינים ומכל הצבעים. קהילה שברוב ימות השנה מרגישה ביחד. קהילה שסובלנית לשונה. קהילה שמחבקת את הגר. שמקבלת את הזר. קהילה שחושבת שלחינוך ובריאות ותרבות הכי טובים בעולם זכאים כולם. קהילה שבה יושבי המגדלים צריכים ללכת על קצות האצבעות, כי הכסף בקהילה הזו לא עושה רושם על איש. וסופר טוב וציירת מתחילה, כן. קהילה שבה הרב הראשי מאזין לשירת נשים ומחנה את מכוניתו מתחת לדגל מצעד הגאווה. קהילה שמחלקת מרק חם בלילות חורף קר למי שרעב. קהילה שבה יהודים וערבים גרים באותו בניין.
אבל איפה תל אביב ואיפה ישראל? איך תל-אביבי מגיע לישראל? צריך Waze. צריך לחשב מסלול מחדש. בקיץ שעבר, תל אביב התעוררה והעירה מדינה שלמה. בקיץ שעבר, תל אביב הבינה שכדי שהיא תפרוץ את גבולה, תל-אביב חייבת לנפץ את הבועה ולשכפל את הקסם שלה בכל המדינה. כדי שהחזון של הרצל יתממש במדינה כל כך קטנטנה, תל אביב צריכה לפרוץ את גבולה.
כדי שהקהילה הקטנה שנוצרה בין הים התיכון לירקון תגדל לישראל כולה, תל אביב צריכה לפתוח את ליבה ואת כיסה. תל-אביב צריכה לקחת אחריות. תל-אביב צריכה לקום ולהסתער. כי אם לא תהיה בקרוב תל אביב לכולם, לא תהיה תל אביב לאף אחד. וחאלס על ישראל.
תל אביב מתגייסת
אז איך מנפצים בועה? ישראל היא בגודל של ניו ג'רזי. אנשים מניו ג'רזי, קמים בבוקר ונוסעים לעבוד בניו יורק. חוזרים להתקלח, ולפעמים במקום לישון מוקדם חוזרים לניו-יורק לבלות. איך זה? כי ניו ג'רזי היא לא פריפריה. היא בסך הכל פרבר של ניו יורק. שמעתם פעם על אנשים שקמים בבוקר בירוחם ונוסעים לעבוד בתל אביב? ברור שלא. כי ירוחם היא לא פרבר של תל אביב. ירוחם היא חצר אחורית. "פריפריה", בעברית. מבולבלים? גם אנחנו. לא נורא. ננסה עוד פעם.
פריפריה יכולה להתקיים במרחב גיאוגרפי עצום שיש בו מרכז ושוליים. אז איך זה שבישראל, בחלקת אדמה כל כך קטנה, שניתן לחצות אותה שעה פלוס ברכבת, יש מרכז ויש שוליים? כי בין תל אביב לירוחם אין רכבת מהירה כמו בין ניו יורק לניו ג'רזי.
ולמה זה? כי זה מה שרוצים הפוליטיקאים. לייצר מרחק. להמציא שוליים היכן שהגאוגרפיה לא מאפשרת. לייצר בכוח שוני מעמדי, תרבותי וכלכלי. ככה אפשר לשנוא את "מדינת תל-אביב", וכך יותר נח לשלוט. הפרד ומשול. שנא ונתרווח בכיסא.
פריפריה בישראל היא המצאה פוליטית. של כל הפוליטיקאים. פריפריה בישראל היא החלום הרטוב של השלטון. של כל שלטון. 64 שנה היא המפתח לכסא. ולכוח. ולעושר. לא משנה מי זוכה בבחירות.היא מה שמאפשר להון ולשלטון ולעיתון, למלוך. לכן, עם כל הכבוד לאיראן, ויש כבוד. פריפריה אהובתי, היא הראשונה שעומדת בתור. ירוחם על השולחן. ירוחם תחילה. ירוחם לדוגמא. ירוחם תוך שנה, מלכה.
איפה הכסף?
זו שאלה מצוינת, יונית. רק שתל אביבי הוא האחרון שמתאים לו לשאול שאלות כאלה, כי אלה שאלות שמפנות אצבע למישהו אחר. תל אביבי תמיד לוקח אחריות ומתגייס. ככה זה היה תמיד במצבי משבר. לכן, צו שמונה עכשיו לתל אביב הוא אקטואלי מתמיד: קמים ולוקחים אחריות על המדינה כולה. עכשיו. ומיד. השתגענו לתת לפחד ולשלטון לנצח?
אז מה החלום שלכם?
לנו יותר קל לספר מה החלום שלנו. אבל החלום שלנו לא קובע. הוא רק יכול להתחיל שיחה. הוא רק יכול לעורר השראה. אם תספרו לנו מה החלום שלכם, נוכל לנסח ביחד חלום משותף. ישראל הדור הבא. אז הנה, בעשרה סטטוסים קצרים, על מה אנחנו חולמים.
דת - כל אדם זכאי לחופש דת. ולחופש מהדת. הפרדה בין דת ומדינה היא צורך קיומי. היא תנקה את הדת מפוליטיקה. ותנקה את הפוליטיקה מהדת. נישואין אזרחיים יוכרו כמו נישואין רבניים. וכן נישואין בנוסח רפורמי. ובנוסח קונסרבטיבי. ונישואין בין בני אותו מין. כולל זכויות סוציאליות וזכויות בקבלת משכנתא. אין אפליה. הגליה. דיכוי. ושיסוי. כולנו עם אחד. כולנו לב אחד. והתקצוב בהתאם. הרבנים הראשיים ייבחרו מכל הזרמים, כולל רבות נשים. כולנו מגן דוד. כולנו טלאי צהוב. כולנו דור שני או שלישי לשואה. כולנו הקמנו את המדינה. כל גיור יוכר כגיור הולם, ובלבד שאותו אדם יישבע אמונים ליהדות ולמדינת היהודים. ברוכים הבאים. וולקאם טו איזראל. רק תגיעו. אנחנו זקוקים לכם.
מיעוטים - בלי נאמנות אין אזרחות? הפוך, גוטה. הפוך: בלי אזרחות אין נאמנות. אין נאמנות בלי שוויון זכויות. אין נאמנות בלי תקציבים. אין נאמנות בלי אחווה, הכרה, שיתוף, חמלה וכבוד. אין "ערבי ישראלי", יש ישראלי. המיעוט הערבי זכאי לערים משלו, שייבנו כחלק מתוכנית המתאר של המדינה. הוא זכאי להשקעה מאסיבית בתשתיות. בחינוך. בבריאות. אזרח מרוצה הוא אזרח נאמן. אזרח מכובד הוא אזרח שומר חוק. ממשלת ישראל של מדינת היהודים זקוקה לשרים ערביים. בקואליציה ישותפו מפלגות ערביות. הגזענות תהפוך לעבירת אלימות. מי שינקוט בגזענות - במגרשי הכדורגל, בתקשורת, בספרי הלימוד - ייענש במאסר בפועל. זה לא ישתלם להיות גזען בישראל הדור הבא. כל דירקטוריון של כל תאגיד, בשירות המדינה או הנסחר בבורסה, יחויב בדירקטורים ערבים. זה יהיה חוק מדינה. כל השילוט בדרכים יהיה דו לשוני. השפה הערבית תילמד מכיתה א' לצד השפה העברית. לצד ביאליק ודוסטוייבסקי ילמדו גם חביבי ומחפוז לבגרות. המדינה תדאג להקצות ערוץ טלוויזיה דובר ערבית. ותנפיק רישיונות למספר תחנות רדיו בערבית. חג הקורבן יהיה יום חופש לאומי. כשכולם אזרחים שווים, המדינה מאוחדת וחזקה יותר.
צה"ל - צבא ההגנה לישראל יחולק בין יחידות העילית, "הקרביות", לבין הצבא הרגיל, המקצועי, השכיר. הצבא העילי יקבל עדיפות לבחור את מי לגייס ולאן ולכמה זמן. זה יהיה בהסכמה. גם של המגויס או המגויסת. ויעלה כסף. הרבה כסף. כל חייל ביחידות העילית, "חייל קרבי", יזכה בשכר משמעותי, אך יידרש לחתום לתקופה של לא פחות מ-5 שנים. בצבא הרגיל יזכו המשרתים בשכר הממוצע במשק, כפוף למהות התפקיד. החיילים ביחידות העילית יזכו בתום השירות לעמוד בראש התור למשכנתא ולהטבות מס מיוחדות ומשמעותיות לכל החיים. שירות מילואים יזכה בהטבה כלכלית הולמת, שתשקף הכרת תודה למי שנותן יותר. תקציב מערכת הביטחון, המכונה בטעות "תקציב הביטחון", יקוצץ ב-20 אחוז. עיקר הקיצוץ יהיה ממהפכה בגיל הפרישה ובפנסיות הבלתי שוויוניות. גיל הפרישה, למי שבחר לעבוד בצבא הרגיל, יהיה גיל הפרישה המקובל בישראל. מי שבחר בצבא הרגיל כקריירה, לא בחר בשירות חיים חשוב מאחות או מורה, ולכן לא יהיה זכאי לגיל פרישה מיוחד. הסדרי הפנסיות הבלתי שוויוניים המוענקים למשרתים בצבא הרגיל באמצע החיים, יופסקו.
חינוך - סל תלמיד אחיד לילדי ירוחם ולילדי תל אביב. אין יותר חינוך פרטי בתחפושת של חינוך ממלכתי, עם תשלומי הורים ותורמים ועירייה עשירה ושאר ירקות. כל ילד ישראלי, החל מגיל שנה ועד סיום התואר השלישי, יהיה זכאי לחינוך חינם. כולל רכישת ציוד וספרי לימוד על חשבון המדינה. וזהו. אחרי תואר ראשון המדינה לא מתקצבת כלום. לא ישיבות, לא כנסיות ולא מסגדים. כל מוסד חינוך מתוקצב יחויב ללמד לימודי ליבה. אין ליבה אין הקצבה. מערכת החינוך תדגיש את האזרחיות, הסובלנות, הרב תרבותיות, המוסר והערכים ההומניים. ילדי עובדים זרים חוקיים יתקבלו בברכה. מורים ערבים יקודמו במערכת. בהסדר של אפליה מתקנת. במערכת החינוך יושם דגש על מסרים של שלום, אחווה, שיתוף, קבלת השונה, חמלה והכלה. כל בית ספר יחויב בתוכנית למיגור האלימות, משותפת להורים, למורים ותלמידים, הכוללת התנסויות יומיומיות ביוגה ובמדיטציה. לא יהיו בתי ספר לעשירים או לעניים. חוק יום לימודים ארוך, החל מהגן ועד כיתה י"ב, יועבר במושב הראשון של הכנסת: הגנים ובתי הספר היסודיים ייפתחו מ-7 בבוקר ועד 7 בערב עם 2 ארוחות חמות, חוגים ועזרה בהכנת שיעורים, כדי לסייע למשפחות קשות יום ולאימהות ולאבות עובדים.
בריאות - מערכת הבריאות זקוקה להחלמה קלה ומהירה. כוח האדם מעולה, צריך רק להשקיע בו ולתת לו לנשום. שעות העבודה יקוצרו משמעותית עד כדי משמרות של 8 שעות לכל היותר. שכר מנהלי מחלקות ובכירי המערכת יושווה לשכר העובדים בבנק ישראל ובמשרד מבקר המדינה. תיושם תכנית חומש עם ביטוח בריאות כולל ומשודרג לכל אזרח ישראלי ועובד זר חוקי. שלושת תשלומי האזרח על ביטוח הבריאות יאוחדו לתשלום אחד פרוגרסיבי ושווה לכל נפש. סל הבריאות יורחב גם לתרופות משפרות איכות חיים.
אלימות - המחלה של המדינה. הסרטן שמאכל את הנשמה שלנו. תנאי ההעסקה של קצינים ושוטרים יהיו דומים לאלה של קצינים וחיילים בדרגות מקבילות בצבא. יוקם קבינט שרים מיוחד, בראשות ראש הממשלה, להשגת בטחון פנים. עברייני אלימות, גם בכבישים, ייעצרו מיד עד תום ההליכים. יקבעו עונשי מינימום למורשעי עבירות אלימות. אדם שהורשע בשלישית בעבירת אלימות, גם בכביש, יישפט למאסר ארוך. נהגים שיכורים יורדו מיד מהכביש לצמיתות ועונשם יהא מאסר בפועל, חובה.
תרבות - בלי תרבות אנחנו עוד עם. סתם עם. ישראל יכולה וצריכה לשוב ולהיות ערש התרבות. בירת התרבות העולמית. אנחנו משופעים בכישרונות ברמה בינלאומית. משרד התרבות, שיופרד ממשרד החינוך, יעסוק בקידום היצירה המקורית ובעידוד אוונגרד מקומי. סופרים, מוסיקאים, משוררים, קולנוענים, במאים, כוריאוגרפים ומחזאים יזכו ברנטה שנתית לעבודה. המדינה תהיה שותפה בהשקעה במחזות וביצירות ספרותיות וקולנועיות ותזכה לנתח מהרווחים. מפעל הפיס יחויב להקצות לפחות 15 אחוז מתקציבו לעידוד התרבות הישראלית. במבנים. בתמלוגים. בשיווק ובפרסום. תקציב התרבות יוגדל פי עשרה. מוגזם? ככה זה באירופה.
שכנינו - ממשלת ישראל תעשה הכל - וכשאנו מתכוונים להכל, שיהיה ברור שזה הכל - כדי להשיג הסדר מדיני עם כל שכנותיה, ובראשן עם העם הפלסטיני. השלום בין העמים יגיע, דור או שניים אחרי שיושג הסדר. עד שהסדר יושג, הממשלה הישראלית תחליט על גבולות הקבע שלה. מה שיהיה חלק מישראל, יסופח. מה שלא, לא. שם יתחיל פינוי של תושבים. יחוקק חוק פינוי פיצוי נדיב במיוחד, ובמקום ישובים שיפורקו וייבנו מחדש בנגב ובגליל, יתפרש הצבא. עד שיושג הסדר מדיני.
חברה וכלכלה - הממשלה תאמץ את דו"ח טרכטנברג ואת דו"ח ספיבק-יונה, במלואם. יונה, ספיבק וטרכטנברג ישמשו כיועצים מומחים מטעם הממשלה, במעמד שרים נציגי הציבור, למעקב אחר יישום המלצותיהם. בין הפעולות הראשוניות של ממשלת ישראל: שכר המינימום יוחלף בשכר קיום ויועלה ל-8,000 שקל. תינקט אכיפה משמעותית נגד מפירי חוקי עבודה. הנהגת סל מוצרי מזון, בריאות וחינוך בפיקוח וללא מיסים עקיפים (מע"מ). שכר הבכירים יוגבל בחברות הציבוריות באופן משמעותי. יוספו שלוש מדרגות מס נוספות. מס החברות יועלה לרמתו במדינות ה-oecd . יוטל מס ירושה ומס מתנה. תונהג שומת מס אישית לכל פרט בחברה ויבוטלו תכנוני המס האישיים (במסווה של מס חברות, מס רווחי הון וחברות ארנק). אין יותר מי שמשלם מס בגובה מחצית שכרו, ומי שחי כמו טייקון אבל משלם מס כאילו היה עולה חדש, רק כי יש לו יועץ מס ממולח. מובטלים יזכו בדמי אבטלה למשך שנה, אך יחויבו לקבל כל עבודה שהשכר בה הוא לפחות 8,000 שקל בחודש, בגובה שכר מחייה. אנשי האוצר ובנק ישראל לא יוכלו לעבוד בחברות פרטיות לפחות 5 שנים מפרישתם. יוקמו 100,000 דירות בפיקוח מחיר, על קרקע שהמדינה תשווק במיוחד ובחינם לקבלנים שיחויבו לשווק את הדירות במחיר מפוקח ועל-פי קריטריונים.
ריכוזיות וצרות אחרות - ועדת הריכוזיות הוקמה אמנם ע"י נתניהו אך חבריה נמנעו מלתת חופש להמלצותיהם וגם המלצות אלה נראה כי ימוסמסו עד הבחירות ואחריהן. צדיק אחד לפחות כן ישב בוועדה - ראש אגף התקציבים באוצר. דעת המיעוט שלו היתה לחומרה, והיא זו שצריכה להפוך לחוקים ולתקנות שיחוקקו בנושא. הטיפול בריכוזיות חייב לקבל עדיפות עליונה: טיפול בפירמידות, במונופולים ובקרטלים של המשק הישראלי; ריסון מדיניות האשראי המטורפת של הבנקים והמוסדיים ע"י קביעת יחס מינוף סביר לכל אשראי; ביטול התספורות והובלה לחלוקה צודקת יותר של משאבי המדינה (גז, מינרלים מים המלח וכו').
רשת ביטחון חברתית - תתוכנן ותאורגן מחדש, כדי לחדד את הרגישות שבטיפול באלה שמזלם לא שפר עליהם. המטרה העליונה שתוגדר לרשת: לסייע ככל שניתן לאלה שנפלו, לשלם את כל חובותיהם, לסייע להן לעמוד שוב על רגליהם ולהיות אזרחים מועילים ופעילים. יעודכנו חוקי ההוצל"פ כדי לאפשר פרישת חובות נוחה יותר, וירוסנו או יבוטלו התקנות המאפשרות פגיעה באפשרותו של האזרח להשתקם כלכלית (עיקול חשבון בנק, שלילת רשיון נהיגה, צו עיכוב יציאה מהארץ ועיקולים אחרים). כמו כן, תוסדר דרך העבודה של כל זרועות השלטון הקשורות לרווחה (ביטוח לאומי, הוצל"פ, דיור) להקטנת הביורוקרטיה ולהקלה בקריטריונים לזכאויות השונות. כל הגופים יפעלו לחשיפת כלל זכויות האזרח. חוקים ותקנות ייחודיים יחוקקו למטרת הגנה כלכלית על משפחות חד-הוריות (יחידנים) וסיוע בגביית והעברת תשלום מזונות (חוק המזונות). יעודכנו קצבאות זקנה, נכים ודמי אבטלה לגובה השכר הממוצע במשק. יושוו תנאי האבטלה של העצמאים לשכירים.
עסקים קטנים ובינוניים - עסקים אלו, יצירי כפיהם של אנשי מעמד הביניים, הם המנוע האמיתי של הכלכלה בכל משק לאומי בעולם. הם יצרני התעסוקה, המוצרים והשירותים המרכזיים במשק, וכל ממשל תקין חייב לחזק מגזר זה ולתמוך בו. כלל גופי האשראי הציבוריים ואלו המשתמשים בכספי ציבור יחויבו להקציב אחוז ניכר מהאשראי המסופק לעסקים קטנים ובינוניים. המדינה תסייע לעסקים בקשיים לחזור למסלול תקין ולפעילות כלכלית בריאה.
תחבורה - תחבורה ציבורית יעילה היא אחד מבסיסי הצדק החברתי. יוקם מפעל תחבורה לאומי (במודל "רכבת יורוסטאר"), שיאפשר לתושב ירוחם, למשל, להגיע לתל אביב בפחות משעה. לעבוד. לבלות. לחיות. ברגע אחד לא תהיה יותר מדינת תל אביב. ייקבעו יעדים ארוכי טווח להפחתת השימוש ברכב פרטי ולמעבר לתחבורה ציבורית. בכל מטרופולין גדול תוקם מנהלת תחבורה מטרופולינית. המנהלת תתכנן ותוציא לפועל תכנית תחבורה כוללת לשיפור ולייעול מערך התחבורה בין ערי הלוויין למטרופולין ובתוך המטרופולין עצמו. תאושר תחבורה ציבורית בשבת.
נשים - אי אפשר לדבר על שוויון מבלי לממש אותו מעשית. הנשים הן הרוב. הן העיקר. במאה ה-21 עושים ולא מדברים שוויון זכויות: שכר שווה (בחוק). ייצוג שווה (בחוק). בכנסת. בממשלה. בדירקטוריונים. בהנהלות. במוסדות אקדמיים. במשטרה. ובצה"ל. בכל מקום. וחופשת לידה תוארך לשנה אחת. כי זה מה שמקובל במדינות ששואפות לקיים חברת מופת. אז גם לנו מותר.
דיור - המדינה תקצה קרקעות ותקציבים למטרת בניית דיור ציבורי מחד ודיור בר-השגה מאידך (לדוגמא: דירות קטנות). יוקם מנגנון לפיקוח על שכר הדירה ומחירי הדיור בכלל. ישונו קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי ללא התניה הקשורה לתשלומי הביטוח הלאומי.
איכות הסביבה - המשרד להגנת הסביבה ישודרג וסמכויותיו יורחבו, כך שכל החלטה בעלת משמעות סביבתית תתחשב בצרכי הסביבה בהווה ולמען הדורות הבאים (שטחים פתוחים, מקורות מים, בעלי חיים וכו'). ישראל תקצה משאבים רבים ככל שניתן להגברת המו"פ הסביבתי ולחיזוק התעשייה הירוקה, במטרה להופכה למובילה עולמית בתחום האנרגיה המתחדשת, הניהול והשימוש במשאבים והמחזור.
אפשר קצת מהחומר שלקחתם?
אז זהו. שלא עשינו משהו שהרצל לא עשה. אלטנוילנד היה החלום שלו, אלטנוילנד הוא החלום שלנו. נשמע הזיה? אין בעיה. תקראו מעכשיו לחוזה המדינה, הוזה המדינה. עניין שלכם. אנחנו בוחרים לחלום.
וחוץ מלחלום? חוץ מלחלום ברור לנו שלא מספיק להוציא הודעות לעיתונות או להתבכיין או לקטר או להתקרבן או לחוקק כשבינתיים יריב לוין וזאב אלקין משתלטים על ישראל. מדובר בקרב בלימה ! קרב על הבית ! זהו זמן מלחמה. זהו זמן למעשה. זמן הגשמה. זמן תכלית.
זהו זמן להצביע ברגליים. בלי פחד ובלי מורא. בלי מחוייבות ובלי אינטרסים המשרתים כח, שררה, טייקונים גדולים או קבלני קולות מחופשים למנהיגי עובדים בחולצות כחולות.
זה זמן לצאת לרחובות. זמן לצאת לקרב הגדול ולהוכיח ששינוי התודעה לא היה רק עניין של הקיץ ההוא. זה הקרב על הדמוקרטיה, על חופש הביטוי, על השוויון, על צדק חברתי. מדלת לדלת. מרחוב לרחוב. נעיר את מי שתקווה שוררת בליבו ויום הבוחר והבוחרת יהפוך ליום "אם כל המחאות" בקלפי, בבחירות לכנסת ה-19.
רק אם בכנסת ה-19 יהיו 60 אזרחים ואזרחיות עם תודעה חדשה, תהיה מהפכה. 60 אזרחים ואזרחיות עם תודעה חדשה, יבלמו בגופם חוקים, ינסחו חדשים, יגנו על כל אזרח ואזרחית, יחושו את הדופק ובעיקר לא ידפקו חשבון. זה יהיה קרב בלימה, לא מחאה ולא הפגנה. קרב על פרצופה של ישראל, קרב בלימה נגד שלטון הזורע אימה ופחד ומעודד השתוללות של טייקונים.
הרצל הוא אבי הציונות. זו שמאמינה בחברת מופת. בשוויון בפני האל. נאורה וליברלית. שלא מתביישת לחלום על שלום, ארץ חדשה תשיב את החלום. ישנן הרבה מפלגות בכנסת ה-18 שמכנות את עצמן נאורות וליבליות. ישנן הרבה תנועות הקוראות לחופש, אחווה, צדק חברתי ושלום. אבל יש רק מפלגה אחת המוכנה ללכת על זה מכות.
|
